יותר מדי צעצועים
ליוני יש יותר מידי צעצועים! הם מכסים את רצפת החדר שלו, דחוקים מתחת למטה, זרוקים על המדרגות וגולשים למטה, אל תוך הסלון. אמא של יוני מנסה לשכנע אותו לוותר על כמה צעצועים, אבל ליוני קשה, כי כל אחד מהם הוא הצעצוע שהוא הכי אוהב...
נשמע מוכר? גם אצלכם בבית זה ככה?
הספר המקסים של דיוויד שנון, מדבר על בעיה מוכרת. על שפע הצעצועים שיש לילדים היום. ועל זה שברובם, הם לא באמת משחקים. אבל אם נציע להם למסור משהו... אוי ואבוי!
אז למה הם לא משחקים? כי הם מוצפים. מרוב שפע, הם מפסיקים לראות את מה שיש להם. ואז הם משועממים ומנדנדים.
דמיינו את עצמכם הולכים במוזיאון. בהתחלה, הכל נורא מעניין. אתם עוצרים ליד כל תמונה, מתעמקים בה וקוראים את השלט עם ההסבר. אבל ככל שאתם מתקדמים בתוך המוזיאון, אתם מרגישים מוצפים. תמונה רודפת תמונה וכבר קשה להבדיל ביניהן ולהתרכז. זה מה שקורה לילדים.
יש להם יותר מדי צעצועים.
כשחדר המשחקים שלהם מאורגן והצעצועים נגישים, הם הרבה יותר מזמינים. אבל אם החיות מעורבבות עם המכוניות.. כל משחקי הבניה נמצאים בקופסה אחת.. והפאזלים מפוזרים - הילדים ימנעו מלהיכנס לחדר לשחק. ואז תשמעו את ה''אין לי במה לשחק" ואת ה''משעמם לי" המפורסם.
אז מה עושים? לא קונים משחקים חדשים. הילדים לא הפסיקו לשחק כי מיצו את המשחק. או כי הוא כבר לא לגילם.
עושים סדר. מי שמכיר אותי, יודע שאני די בלאגניסטית. אבל אם יש מקום בבית שאני מסדרת שוב ושוב - זו פינת המשחקים של הילדים. אני מקפידה שהמשחקים יהיו נגישים. אני מסדרת אותם בקופסאות שקופות שמאפשרות הצצה פנימה. לכל סוג צעצוע יש את הקופסה שלו. זה מאפשר לילדים לדעת מה יש להם בכלל. ולמצוא בקלות את המשחק אותו הם רוצים.
ככל שהסביבה מאורגנת ומופחתת גירויים, ככה היא תהיה מזמינה יותר עבור הילד. הילדים יגלו מחדש את הצעצועים שלהם ויהיו מאושרים!
משחק נעים
